בגיל הילדות נפוץ מאוד לראות ילדים שיש להם חרדות ופחדים נחשבים אפילו לשלב בריא והכרחי בהתפתחות שלהם. אולם יש חרדות שהופכות לקיבעון ולפחד קיצוני שאינו מסייע להם להתייחס בטבעיות לבעלי חיים כמו כלבים, למשל, וזה משהו שחובה לטפל בו. מדובר בפחד מכלבים אצל ילדים הנקרא גם סינופוביה. פחד זה מחייב התייחסות מקצועית משום שההשלכות שלו לעתיד ממושכות וקיצוניות. רצוי לא לנסות לבד לטפל בכך משום שזה עלול להתגבר דווקא בטיפול לא נכון.
מהו פחד מכלבים?
ילדים פוחדים ממה שעלול לפגוע בהם לפי סיפורים שמספרים להם ואין ספק שכלבים יכולים להיות גם לא חביבים בחוויה שלהם. אולם פחד מכלבים מאובחן הוא פחד שמגביל אותם עד כדי גרימת התקפי היסטריה והימנעות מוחלטת מכניסה למקום שיש בו כלבים. זה יכול לגרום גם לשיתוק וקיפאון או חרדה שכוללת הזעה מוגברת, דפיקות לב והתנהגות מובהקת של אדם במצוקה. פחדים אלה מלווים את הילד בהתבגרותו ופוגעים מאוד בביטחון העצמי שלו, בתפקודו ובאיכות חייו.
במה מתבטא הפחד?
פחד מכלבים אצל ילדים מתבטא בדרך כלל מהתקפה צפויה של הכלב עליו, מדומיינת או אמיתית או ממחלות שכלב מעביר, כמו כלבת. הפחד מהתקפה קיים גם כאשר מדובר בכלב שאינו כלב תקיפה אימתני וגדול כמו רוטוויילר או פיטבול, אלא גם כלב קטן יותר. מספיק שינבח וינסה להסתער על הילד או ישהה בסביבה והילד יפחד להיות שם וידמיין כל הזמן את ההתקפה הצפויה עליו. בדרך כלל ייצמד לאדם מבוגר ויבקש הגנה או ייצא מיד מהחדר ויברח. לעתים קורה שגם פחד של הורים מקרין על הילד ומדביק אותו בחרדה כזאת.
מה קורה אצל ילד כזה?
ילד כזה בדרך כלל מפתח את הפחד גם כחלק מפוביה נגד בעלי חיים משום שהוא נגעל מהם או חושש מהלא צפוי, מהתוקפנות שלהם. עם זאת, זה בדיוק המקום שבו אפשר לנסות לרפא זאת על ידי מגע מודרך והדרגתי שנעשה בעזרת מטפל מוסמך שילווה אותו בצורה מדורגת ומלאה אמון. הילד חייב לסמוך על מי שמטפל בו כדי שלא יפתיע אותו או שיידע לטפל בכל מקרה בלתי צפוי שעלול לקרות אם הכלב יפתיע ויתקוף או ינסה להתיידד עם הילד כשהוא אינו מוכן עדיין למגע. צריך לחזק בו את התחושה שהוא יכול להתמודד עם הכלב.
למה זה קורה?
לא תמיד אפשר לדעת למה הפחד מכלבים נותר אצל ילדים. במקרים רבים זה קורה בגלל חוויה לא מוצלחת בשנים הראשונות שהותירה רושם נורא על הילד ואף אחד לא היה שם כדי לתקן את החוויה הזאת. לפעמים זה פשוט פחד שהולך ונגרר עם השנים ועשוי לתקוע את הילד מבלי שהוא עצמו ירצה להשתחרר ממנו. זאת משום שזה דורש ממנו השקעת מאמץ רגשי והסתגלות לסכנה, כפי שהוא מפרש אותה. משום כך זה כבר לא משנה למה זה קורה, לפעמים, אלא פשוט להתייחס לכך כעובדה שיש לטפל בה כפי שהיא כיום.
איך מטפלים?
הטיפול צריך להיות בכל הגורמים של החרדה גם אם מדובר בתמונה של כלב או בבעל החיים עצמו. יש לפרק את החוויה השלילית לגורמים שלה ולעבור בהדרגה למצב שבו הילד יוכל להיות נוכח במקום שיש בו כלב ולגעת בו. הכלב עצמו יכול להיות כלב מיוחד למטרה זו, שאולף כדי להתייחס בידידותיות לילד ולהרגיל אותו לכך שלא כל פחד מכלב מתגשם בצורה הגרועה ביותר. יש להפגיש אותו עם המציאות שמחוץ למה שהמוח שלו הוגה ולהראות לו שהוא יכול גם לשלוט במה שהוא מדמיין וגם בכלב עצמו.
